החלטה בתיק ת"א 33939-05-12

1.         בפני בקשה שהגיש שריף סאלח אבו עקל (להלן: המבקש) לפיה, יעשה בית המשפט שימוש בסמכותו לפי סעיף 6 (1) לפקודת ביזיון בית המשפט (להלן: פקודת הבזיון), יזמן לדין את מוסטפא חליל ג'בארין ולביבה יוסף ג'בארין (להלן: המשיבים 1 ו-2 בהתאמה), ויכוף על כל אחד מהם בנפרד בקנס או במאסר לציית להחלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' הש' קיסרי) שניתנה במסגרת רע"א 26162-08-10 מיום 31/8/10 ומיום 14/9/10, צו מניעה שניתן במסגרת הערעור (להלן: בקשת הביזיון).

2.         העובדות הצריכות לענייננו

א. בין המבקש למשיבים קיימת מחלוקת בסוגיית בעלות במקרקעין, הידועים כחלקה 16 בגוש 12165 מאדמות ערערה (להלן: המקרקעין). ביום 30/5/10 ניתן צו מניעה ארעי המורה למשיבים או למי מטעמם להימנע מביצוע כל עבודות בניה מכל מן וסוג ו/או שימוש חריג ו/או שימוש לא סביר לרבות חפירה ו/או קידוח ו/או יישור קרקע ו/או עקירת עצים במקרקעין. בעקבות דיון במעמד הצדדים בוטל צו מניעה זה, אך הושב על כנו בפסק דינו של כב' הש' קיסרי, בהחלטות שנתן ביום 31/8/10, שם נכתב "ניתן בזה צו המורה למשיבים להימנע מביצוע כל עבודות בנייה מכל מן וסוג שהוא במקרקעין הידועים כחלקה 16 בגוש 12165. צו זה יעמוד בתוקפו עד למתן החלטה אחרת". החלטה דומה ניתן בפרוטוקול מיום 14/9/10. ביום 12/12/10 ניתן פסק דין, לאחר דיון במעמד הצדדים והחלטות ביניים שונות, בו נקבע למעשה כי צו המניעה מיום 30/5/10 שנתן בית משפט קמא יישאר על כנו. (להלן: צו המניעה).

ב. המשיבים לא התרשמו כנראה מהחלטות אלה, וביום 22/2/11, בטרם ניתן פסק הדין, ברשות הערעור, הוגשה בפני כב' הש' קיסרי בקשה לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט, אשר נדחתה משנקבע כי הבקשה מצויה בסמכותו של בית משפט השלום בחדרה שבפניו מתברר העניין.  בית משפט השלום בחדרה, דחה את בקשת הבזיון לאחר דיון ענייני בהליך , משקבעה כב' הש' ארגמן ביום 12/7/12, כי המבקש לא הוכיח שהמשיבים ביצעו בניה במגרשם בניגוד לצו המניעה.

ג. הבקשה הנוכחית נתמכה בתצהירו של המבקש מיום 2/3/14, לפיו המשיבים מפרים את צווי בית המשפט "ביד גסה, וכאילו אין דין ואין דיין". לדבריו, המשיבים המשיכו לבנות את ביתם בחודשים ינואר ופברואר 14', גם בעת שהוא שהה בבית חולים, השלימו את בניית הקירות החיצוניים של קומת הקרקע ו "המצב היום הינה הכנה ליציקת גג קומת קרקע". (סעיפים 5 ו-6 לתצהיר המבקש). לבקשה צורפה גם חוות דעתו של המהנדס והמודד מחאמיד מנסור יוסף שהוגשה עוד בשנת 10', במסגרת הבקשות הקודמות, לפיה "בתחום המגרש קיים מבנה בבנייה הנמצא בשלב אחרי קורות קשר ולפני יציקת רצפה... במילים אחרות מה שבנוי בתחום המגרש הינו יסודות וקורות קשר מבטון, בין קורות הקשר בוצע מילוי עפר", ותמונות מתאריכים שונים החל מיום 25/1/14 ועד 27/2/14, המצביעים על בניין הנמצא בשלבי הקמה לרבות קירות חיצוניים.

כן צורפו לבקשה ארבעה תצהירים שמסרו המשיבים עצמם בשנים 11'-12', בהליך הקודם של הביזיון, לפיהם "הבנייה אליה מתייחס המבקש בבקשתו הינה מלפני הצו של בית המשפט המחוזי (המדובר בכלונסאות שהוצאו טרם הצו של בית משפט נכבד זה, ואילו הרצפה נבנתה בין ביטול הצו על ידי בית משפט נכבד זה, לבין הוצאת הצו של בית משפט מחוזי, דהיינו בחודש אוגוסט 10'". (סעיף 3 לתצהיר המשיבה 2 מיום 14/3/11 וסעיף 3 לתצהיר המשיבה 2 מיום 11/7/12 בפני עו"ד יונס אחמד, שייצג אותה בכל ההליכים לרבות בתיק העיקרי; סעיף 3 לתצהיר המשיב 1 מיום 14/3/11 וסעיף 3 לתצהיר המשיב 1 מיום 11/7/12 בפני עו"ד יונס אחמד, שייצג גם אותו בכל ההליכים וכן בתיק העיקרי. למען הסר ספק, סעיפי 3 בכל ארבעת התצהירים זהים).

ד. הבקשה החדשה שהוגשה בפני ביום 5/3/14 נמסרה לב"כ המשיבים, והוא התייצב לדיון שנקבע בבקשה ביום 10/3/14, ללא המשיבים. לדבריו לא הצליח להשיג אותם טלפונית, כדי להודיע להם על הדיון,אך בדיון עצמו הודיע כי אינו מייצג את המשיבים בבקשה על פי פקודת הביזיון. ואולם,  מדבריו של ב"כ המבקש עולה כי המשיבים היו מודעים להליך, ואף שלחו אליו שליחים בניסיון לבטלו.

יחד עם זאת, הדיון נדחה לבקשתו של עו"ד יונס, והתקיים ביום 13/3/14. המשיבים התייצבו ללא מייצגם, וטענו כי הבקשה ונספחיה הגיעו לידיהם רק ביום 12/3/14 אחר הצהריים. דא עקא שהבקשה ונספחיה נמסרו למשיבה 2 ביום 10/3/14 בשעה 18:05, והיא סרבה לחתום, כעולה מתצהיר המוסר. משכך, כאשר המשיבים מיוצגים בהליך העיקרי והיו מודעים לקיומו של ההליך על פי פקודת הבזיון, התקיים הדיון לגופו של עניין.

3.         גרסאות הצדדים וטיעוניהם

א. המבקש חזר על גרסתו בתצהירו, לפיו המשיבים בונים את ביתם באופן רציף, והוסיף כי בימים האחרונים, לאחר הגשת הבקשה, בנו גם גג. לדבריו, ביום 12/3/14 צילם אותם שמים אבנים על הגג, כדי להמשיך בבניית הקומה השנייה, אך בבוקר המחרת לפני הדיון צילם את הבניין, וראה כי המשיבים הורידו את האבנים מן הגג. המבקש הגיש לבית המשפט תמונות עדכניות, בנוסף לתמונות שצורפו לבקשה, והתומכות בגרסתו. (עמ' 57-61 לפרוט'). גרסתו זו לא נסתרה.

ב. המשיב 1 העיד כי הבניין נשוא התמונות קיים משנת 06', בטרם קנה את המגרש. משהוצגו בפניו תצהיריו בהליך הקודם, העיד כי תצהירים אלה נחתמו בהתאם להוראותיו של בא כוחו. אשר לתמונות בהן הוא מצולם ליד הכלונסאות והבית הנבנה, מסר כי אינו יודע אם התמונות מתייחסות לחלקה שלו, ועל איזה בית מדובר. "אני לא יודע איפה הבית שלי. זה לא הבית". (עמ' 63 לפרוט', ש' 1-19; עמ' 65-66 לפרוט'). יחד עם זאת אישר כי זכויותיו הקנייניות מתייחסות לחלקה 165/5, כאמור בהסכם הרכישה של המקרקעין, ואף בחוות דעתו של המהנדס, שהוצגה עוד בהליך הקודם.

ג. המשיבה 2, אשר העירה באופן קבוע למשיב 1 כיצד עליו להשיב עת העיד (בערבית), התייחסה לכך שהמבקש מצלם אותה באופן קבוע, וטענה בעקביות כי היא מתנגדת לכך שהוא יצלם אותה. משנשאלה לגבי התצהירים שהגישה לבית משפט קמא, והתמונות שהוגשו לבתי המשפט השונים, מסרה כי מעולם לא אמרה שכל מה שנבנה עד 12' הם כלונסאות ורצפה. היא הכחישה מסירת התצהירים, ומשהוצגו אלה בפניה, התלבטה אם לאשר את חתימתה. בסופו של יום אמרה "לא יודעת מה כותבים עורכי הדין... אני לא יודעת אם זה חתימה שלי או לא. לא יודעת מה כתוב. זה חתימה שלי". (עמ' 68 לפרוט', ש' 8-13). בסופו של יום אישרה כי היא בטוחה שזו חתימתה, אך עמדה על כך שאינה יודעת מה כתוב בתצהיר, בפני מי חתמה וכיוצא בזה. המשיבה 2 אישרה כי המבקש מצלם אותה באופן קבוע, אך טענה כי הוא מצלם אותה רק עוברת בדרך. לשאלה מה מצב המגרש שלה ושל בעלה המשיב 1 השיבה "רק אדמה. אדמה... רק אדמה. נכנסים ויוצאים". (עמ' 68 לפרוט', ש' 29-31). רק כאשר המשיב 1 התערב בחקירתה וצעק "מה, בית אין?", אמרה "יש גם בית". (עמ' 69, ש' 1-3 לפרוט').

דיון

4.         סעיף 6 (1) לפקודת בזיון בית המשפט (להלן: פקודת הבזיון) קובע :

"(1) בית המשפט העליון, בית המשפט לפשעים חמורים, בית משפט מיוחד שנתכונן עפ"י סעיף 55 של דבר המלך במועצה על פלשתינה (א"י), 1922, בית המשפט המחוזי, בית המשפט לקרקעות ובית משפט השלום, תהא להם הסמכות לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על ידם והמצוה לעשות איזה מעשה או האוסר לעשות כל מעשה".

סעיף 6 לפקודת הבזיון נועד לאכיפתם של צווים שניתנו על ידי בתי המשפט, כאשר תכלית הסנקציה המוטלת בצידו לסייע לנפגע לאכוף ביצוע החלטה שיפוטית, בה זכה כדין.  

אשר לאופי ההליך, נקבע :

"הליך לפי סעיף 6 לפקודת בזיון ביהמ"ש הינו הליך בעל אופי מיוחד המצוי בתחום הדמדומים שבין הליך אזרחי "רגיל" להליך פלילי. אין הוא עונשי במהותו ומטרתו העיקרית להביא לאכיפת ההחלטה השיפוטית במבט צופה עתיד. עניינו של ההליך הוא במישור היחסים שבין הצדדים המתדיינים ואין הוא מיועד להטיל דופי או לפגוע במפר הצו. זהו הליך אכיפה קיצוני שמקובל לראות בו הליך שיורי, ואין להיזקק לו כאשר קיימת דרך אחרת לביצוע ההוראה השיפוטית. עם זאת, למרות הזהירות והאיפוק בהפעלת מנגנון הבזיון, מיהותו של ההליך השיפוטי, חשיבותו וכבודו מחייבים קיום החלטות וצווים שיפוטיים". (רע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט, פ"ד נט(4) 49, מפי כב' הש' ארבל).

5.         ייאמר כבר עתה כי המבקש הרים את הנטל המוטל עליו לפי הדין.